יום רביעי, 30 בינואר 2008

על כמות, איכות ו"הישגי מאבק המורים"

ראשית - התנצלות: רבים כבר שמעו על העניינים האלה בעבר. עם זאת, לאור כמה מ"הישגי" שביתת המורים, אני חושב שראוי לחזור ולהתייחס לדברים.

נפתח בשאלה - כמה מורים יש במערכת החינוך? על השאלה הזו קל לענות. לפי נתוני משרד החינוך יש כ-126 אלף מורים במערכת החינוך:
http://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/308ED228-CF9A-4FAC-B21D-8A201D6775B9/38601/c.pdf
וכמה משרות חינוך יש? שוב, פשוט וקל. לפי נתוני משרד החינוך יש כ-96,000 משרות. כלומר, היקף המשרה הממוצעת הוא כ-76% (מתוך משרת הוראה מלאה). המספר הזה מעיד על תופעה מוכרת מאוד במערכת החינוך הממלכתית (עליה לא תשמעו בחדשות...) - מורים רבים עובדים בהיקפי משרה קטנים מאוד (לעיתים מזומנות אף בפחות מחצי משרה).
נניח שהיקפי המשרה של המורים היו עולים לכדי 90% בממוצע. עליה שכזו משמעותה עליה של כ-18% בשכר המורים. מצד שני, עליה כזו לא יכולה לקרות סתם כך. בהנחה שתקציב החינוך לא גדל, המשמעות היא פיטוריהם של כ-19 אלף מורים.

העניין האחרון מוביל אותנו לשאלה מעט יותר מורכבת - כמה מורים צריך?
במערכת החינוך לומדים כ-1.445 מליון תלמידים. נניח לרגע שבכיתה ממוצעת היו 25 תלמידים (זה, אגב, לא תסריט אופטימי מדי. בכיתה ממוצעת במערכת החינוך יש כ-27 תלמידים. אז מאיפה באים המספרים "40 ילדים בכיתה"? מסטיית התקן! הכיתה הממוצעת היא קטנה יחסית, אך יש הרבה כיתות גדולות מאוד וגם הרבה כיתות קטנות מאוד). נניח גם שכל כיתה היתה לומדת כ-30 שעות בשבוע בממוצע. אם כך הם פני הדברים, הרי שהיו לנו כ-57.8 אלף כיתות והיינו זקוקים לכ-1.734 מליון שעות הוראה. אם כל מורה היה מלמד 18 שעות בשבוע (כ-75% משרה) הרי שהיינו זקוקים לכ-96.3 אלף מורים. אבל רגע, במצב הנוכחי, בו כל מורה מלמד היקף כזה של שעות, בו הכיתות גדולות יותר בממוצע ומספר שעות ההוראה לכיתה דומה יש 126,000 מורים במערכת. קרי - יש פער של כ-30 אלף מורים בין מה שצריך להיות לפי הנתונים. מאין מגיע הפער? למשרד החינוך פתרונים!

כחלק מ"הישגי" שביתת המורים האחרונה נמנתה גם ההבטחה (שלא ברור אם תקוים) להקטין את מספר הילדים בכיתה.
אני, בניגוד לאחרים, חושב שבמערכת החינוך הנוכחית הדבר רחוק מלהיות "הישג". הסיבה לכך פשוטה - פחות ילדים בכל כיתה משמע - יותר משרות הוראה. במקרה הפחות גרוע יגדלו היקפי המשרה של מורים "זוטרים". למה זה "פחות גרוע"? כי למעט מספר אידיאליסטים, מי שמוכנים להיות מועסקים לאורך זמן בהיקפי משרה נמוכים ובשכר נמוך לשעה אינם האנשים המתאימים לחנך את ילדי ישראל!
במקרה הגרוע יותר, יגדל מספר המורים, ולמערכת יתווספו עוד אנשים רבים שלא הצליחו להשתלב בה מלכתחילה. כלומר - כדי לגייס את כוח האדם הנוסף הדרוש (מעבר לגיוסים הרגילים בכל שנה) נצטרך לגרד את תחתית החבית.
גם על כך לא יכלתם לשמוע בחדשות עד לאחרונה:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/949535.html

הקשר בין איכות המורים וסמכויות בתי הספר, שעות ההוראה הדרושות וגודל הכיתות ברור לכל בר דעת (קרי - לא לארגוני המורים ולמשרד החינוך). ככל שהמורים איכותיים יותר ובתי הספר יש סמכויות רבות יותר כך נדרשות שעות הוראה מעטות יותר לכל כיתה (מי שרוצה להיווכח בכך מוזמן לקרוא את דו"ח מק'נזי או לעיין בנתוני ארגון המדינות המפותחות). כאשר מספר שעות ההוראה לכיתה קטן אפשר להקטין את הכיתות מבלי לפגוע באיכות המורים המגוייסים למערכת, ואפשר ככלל לגייס פחות מורים (בשכר גבוה יותר, שיבטיח איכות גבוהה יותר).
כאקורד סיום, נחשב כמה מורים צריך היה לו היינו מאמצים את הסטנדטים של המדינות המובילות בהישגי התלמידים; תלמדינו היו לומדים בכיתות שבהן 24 תלמידים בממוצע במשך 40 שבועות בשנה בממוצע (במקום 42 היום) והיו לומדים כ-950 שעות שנתיות, כלומר כ-24 שעות שבועיות. כדי שמורים יוכלו להקדיש זמן לבדיקת עבודות, שיחות עם תלמידים והורים ולהכשרה מעמיקה יותר (כגון - שעות הדרכה ממורים מצטיינים כנהוג במספר מקומות, השתלמויות רציניות שהצטיינות בהן משפיעה על השכר וכו') הם ילמדו 18 שעות בשבוע בממוצע (מתוך משרה שהיקפה גבוה בהרבה ותכלול את כל הנ"ל). במערכת כזו נזדקק לפי החשבון הנ"ל לכ-80,000 מורים. שכר המורים היה עולה במקרה זה בכ-57%, והשכר הממוצע למורה (שעומד היום על כ-7200 ש"ח ברוטו לפי נתוני ארגוני המורים והממונה על השכר באוצר) היה עולה לכדי 11,300 ש"ח. יחד עם התוספת שהובטחה ברפורמות האחרונות היינו יכולים לעמוד על שכר ממוצע של כ-13,000 ש"ח למורה. שכר ממוצע שכזה (יחד עם מדינות העסקה פחות קשיחה) היה מחולל פלאים באיכות המורים וגם במעמדם...
הבעיה עם כל זה היא שנצטרך לשלוח אנשים רבים מאוד הביתה. וכאן אנו מגיעים לסוגיה העיקרית; מה אנחנו בעצם רוצים? האם אנו רוצים מערכת חינוך שתגדיל את סיכוייהם של הילדים לעתיד טוב יותר או שמא אנו מעוניינים במערכת שחפצה בטובתם של המועסקים בה ברגע זה. האלטרנטיבות הללו הן אמיתיות ולא דמיוניות. בראשונה אנו פוגעים ברווחתם של אנשים בהווה למען רווחה של רבים הרבה יותר בעתיד, ובשניה אנו מפקירים את רווחתם של אזרחי העתיד לטובת קבוצה קטנה יחסית בהווה; כיוון שבתוך עמי אני חי, אני יודע טוב מאוד במה יבחרו הרוב המוחלט של האנשים...

תגובה 1:

Dani אמר/ה...

במה שבחרו כל השנים האחרונות, בלא לבחור ולקטר