על קפה, טיפים ומס הכנסה

כבר חודש ש"זירת הבלוגים", ובעיקר הבלוגים "החברתיים" כמרקחה. על מה קמה המהומה? על עניין "ניצולן של עובדות קופי-טו-גו שליד האוניברסיטה בת"א ע"י מעבידיהן". להלן סקירה עיתונאית קצרה:
http://test.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3463507,00.html

הרשת מלאה לה בדיונים אודות הסוגיה ובתוכם, כרגיל – שבועות, קינוסים כינויים וחרמות שונים ומשונים כנגד הרשת (וכבר עלו אישומי תקיפה ותביעות דיבה למיניהן, כמיטב המסורת במאבקים מסוג זה). רוב הכותבים בהם נתקלתי קיבלו כמובן מאליו את דברי המלצריות בקפה.
צדיק אחד הביא גם את תגובת אחת השותפות בבית הקפה (שאף הגיבה לאחר מכן לטענות שנשמעו בקשר למהימנות התגובה):
http://www.blacklabor.org/?p=1373

הנה גם דבר הנאבקים:
http://gocoffeego.blogspot.com

בניגוד לרוב עמיתי, בעלי הבלוגים, איני מתכוון לתמוך בצדקת מי מהצדדים. השאלה הזו אינה מעניינת אותי, וכפי שיתברר בהמשך השאלה "מי צודק" לא רק שאינה רלוונטית, אלא שהיא מערפלת את חושינו עד אשר לא נדע מה עומד מאחורי הסכסוך.

ומה בעצם עומד מאחורי הסכסוך? לפני שאשטח את טענתי וטיעוני, אבקש מכם לחזור ולקרוא את דברי המלצריות (המסוכמים היטב ברשימת "שאלות ותשובות") ואת תגובת ההנהלה. האם אתם מבחינים במוטיב החוזר שם?

כעת לטענה ולטיעון – כל העניין ב"קופי טו-גו" נסוב סביב העלמת מס!
הן המלצריות והן ההנהלה עסוקים בעניין אחד – רישום הטיפים בקופה! עכשיו תשאלו את עצמכם "מדוע צריכה ההנהלה לרשום את הטיפים בקופה? הרי זה שכר עבור שירותן של המלצריות!". אמת, מדובר כאן בדמי שירות עבור המלצריות. אך אליה וקוץ בה; נניח שמדי יום ביומו למשך פרק זמן מסוים מגיע לו נציג מס-הכנסה (במסווה) לבית הקפה הנ"ל. הוא מבחין במנהג המשונה של הנוכחים להוסיף כסף על הסכום הנקוב בחשבון, "טיפ" בלשון העם. השאלה הראשונה שתעלה אצל אותו נציג (ואצל הבוסים שלו...) – למי הכסף הזה הולך? יש שתי אפשרויות סבירות, והן – למלצריות או להנהלה (ואין זה מוציא מכלל אפשרות שלמלצריות ולהנהלה גם יחד...).

מאחר שההנהלה אינה מורכבת מטירונים עסקיים וגם לא מטיפשים מטופשים הרי שהיא מודעת לאפשרות שבבוא היום היא תאלץ לתת דין וחשבון למס-הכנסה אודות ה"טיפים". הם מצידם לא ממש רוצים שההכנסה הנוספת של מלצריותיהם תיזקף לחובתם על כל המשתמע מכך מבחינת החוק מחד גיסא (קרי – חקירת מס הכנסה, שלילת רישיונות, העמדה לדין, תשלומי כופר וכו'), והם גם לא רוצים "לתמחר" מחדש את מרכולתם כך שתכלול את ה"טיפ" מאידך גיסא(כי צריך לשלם על ה"טיפ" גם מיסי מעביד שונים והדבר ייקר משמעותית את המנות). לפיכך, הם מקדימים תרופה למכה (מבחינתם) ורושמים בקופה את הטיפים. בכך, הם גם מגלגלים את אחריות הדיווח אל המלצרים (שימו לב לתגובת ההנהלה – התשלום עבור המשמרת נרשם כמשכורת, ולכך נוסף רישום ה"טיפים" בתלוש השכר. מעניין מה תגובת העובדות לכך; ההנהלה טוענת גם שהיא "סופגת" את המס בגין רישום זה. על כך נאמר- "אשרי המאמין"...).
כעת ברורה התנהגות העובדות. הן הרי חשבו שיוכלו לשלשל את הכספים לכיסן, ולכשיבוא אותו נציג של מס-הכנסה יוכלו לטעון בפניו שהן לא לקחו את הכסף, ושהמעביד משלשל אותו לכיסו.
גם התנהגות המעביד ברורה – המעביד מעוניין ב"תעודת ביטוח" מפני מס-הכנסה מחד גיסא, אך אינו מעוניין להצהיר באופן רשמי על ה"טיפ" כעל שכר מאידך גיסא (וזאת בשל כל התשלומים הנלווים...). המצב הזה לא יכול היה להימשך לאורך זמן (ברקע חבויה סוגיה מפורסמת מ"תורת המשחקים". בין הפותרים נכונה יוגרל טופס 106...), וכך אכן קרה; אך בשום פנים ואופן לא מדובר כאן בשאלה של צדק; העובדות אינן נאבקות ב"ניצול", אלא על "זכותן הקדושה" להעלים מס (או לחילופין – לגלגל את האשמה על המעביד), ואילו המעביד אינו "דואג לחלוקה הוגנת יותר של הטיפים", אלא בסך הכל מנסה לקבל תעודת ביטוח למקרה שמס-הכנסה ישאל אם אין להם, במקרה, אחות.

מי שרוצה להמשיך ולתמוך במי מהצדדים, מוזמן. אבל כדאי שידע, לפני הכל, במה הוא בעצם תומך...